Vayedaber

Psa'him

Daf 71a

משנה: מָֽזְגוּ לוֹ כוֹס שְׁלִישִׁי מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִ גוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי לֹא יִשְׁתֶּה׃ אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

Traduction

On apporte la troisième coupe, avec laquelle on dit la bénédiction du repas; la quatrième coupe sera bue après l’achèvement du Hallel, suivie de la récitation d’autres chants (Ps 137) ou d’autres formules de la liturgie juive. Entre les 2 premières coupes, il est permis de boire si on le désire, mais entre la troisième et la quatrième c’est interdit. Après l’agneau pascal, on ne fait pas venir d’Aphikoman (361)Selon J. Lévy, ce mot (que le Talmud ci-après explique) dérive de gr. Epicomizô.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מזגו לו כוס שלישי. אחר שאכל כזית מן הפסח ובזמן הזה אחר אכילת מצה המשומרת:

ואומר עליו ברכת השיר. אית דאמרי הלל הגדול ונשמת כל חי ואח''כ אומר יהללוך וחותם ואית דאמרי אומר יהללוך אחר גמר ההלל ונהגו לומר יהללוך מיד אחר ההלל בלא חותם הברכה ואח''כ הלל הגדול ונשמת וחותם בישתבח עד חי העולמים:

בין שלישי לרביעי לא ישתה. שמא ישתכר ולא יהא גומר את הלל ובגמרא פריך והלא כבר משוכר הוא מהיין שבתוך המזון ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון הוא משכר ומשמע נמי דדוקא שלאחר המזון ולאפוקי שלפני המזון והלכך לא אסרו לשתות בין ראשון לשני:

ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בגמרא פליגי בפירושא דמילתא חד ס''ל דה''ק אין נפטרין ממקום שאוכלין באפיקו מנא כלומר תוציאו מכאן הכלים ונלך ונאכל במקום אחר אפי' שום דבר גזירה דילמא אתי למיכל מן הפסח או בשני מקומות ולהאי מ''ד מותר לאכול אחרי הפסח במקומו הראשון מדברים אחרים ואידך ס''ל מלשון אפיקו מן והוא מיני מתיקה שלאחר שאכלו את הפסח אין נפטרין מן הסעודה באכילת מיני מתיקה ופירות כמו שרגילין לאכול אחר הסעודה ואפי' במקומן הראשון אסור כדי שלא יאבד טעם הפסח מפיו. וכשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקו מן כך אין מפטירין אחר המצה שאוכלין כזית באחרונה בזמן הזה ואין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר אחריה שלא יאבד טעם המצה זו שמצוה היא באכילתה:

הלכה: כְּתִיב בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בְּהִתְנַדֵּ֖ב עָ֑ם בָּרְכ֖וּ יְי. הִתְנַדְּבוּ רָאשֵׁי עָם. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָכֶם נִיסִּים יְהוּא אוֹמְרִין שִׁירָה. הְתִיבוֹן. הֲרֵי גְאולַּת מִצְרַיִם. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא תְחִילַּת גְּאוּלָּתָן. הֲרֲי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא בְחוּץ לָאָרֶץ. וְאִית דְּבָעֵי מִימַר. מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם נִגְאֲלוּ. לֹא נִגְאֲלוּ מִן הַמַּלְכוּת.

Traduction

Il est écrit (Jg 5, 2): quand l’anarchie régnait en Israël, une poignée d’hommes s’est montrée pleine de cœur (pour combattre); bénissez Dieu (362)''Jér., (Sota 5, 4); gr. R. Wogue, traduction du Pentateuque, t. 2, p. 466 et note 3.''. Chefs du peuple, levez-vous, lorsque l’Eternel accomplit des miracles en votre faveur, pour réciter des cantiques en son honneur. Mais, fut-il objecté, pourquoi est-ce qu’à la sortie d’Egypte, Israël n’adressa pas de louanges à Dieu (n’entonnant le cantique qu’au passage de la mer rouge)? C’est qu’il y a cette distinction à établir que la sortie était simplement le commencement de la délivrance (achevée à la mer rouge). -Mais pourquoi n’y eut-il pas de récitation lors du salut d’Israël sous Mardochée et Esther? -C’est que l’on se trouvait hors de la Palestine; selon d’autres, à ce moment Israël fut bien sauvé de ses ennemis, mais non de la captivité.

Pnei Moshe non traduit

כתיב בפרוע פרעות בישראל וכו'. טעמא דנוסחא דהמתני' מפרש דקתני ונודה לך על גאולתנו שכך אנו למדין מן המקרא כשהקב''ה עושה לכם נסים ופודה אתכם מן הצרה תאמרו שירה:

התיבון הרי גאולת מצרים. שלא מצינו בכתוב שאמרו שירה בצאתם ממצרים:

שנייא היא. יציאת מצרים שהיא תחלת גאולתן וכלומר דאכתי לא הוה אלא אתחלתא דגאולה שלא נגאלו לגמרי עד ששקעו המצרים בים כדכתיב ויושע ה' ביום ההוא את ישראלמיד מצרים שעד היום לא נושעו ממש והיום אמרו שירה:

הרי מרדכי ואסתר. לא אמרו שירה ולא תיקנו לומרהלל:

שנייא היא. גאולתן:

שהיה בח''ל. ואין אומרים הלל על הנס שבח''ל אחרי שבאו לארץ:

ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא שמרדכי ואסתר לא נגאלו אלא משונאיהם ולא מן המלכות ולא היה להם לומר הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש:

לָמָּה. בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר. כְּבָר מְשׁוּכָּר הוּא. מַה בֵין יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן מַה בֵין יַיִן שֶׁלָּאַחַר הַמָּזוֹן. יַיִן שֶׁלָּאַחַר הַמָּזוֹן מְשַׁכֵּר. שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן אֵינוֹ מְשַׁכֵּר.

Traduction

Pourquoi est-il interdit de boire entre la 3e et la 4 coupe? De crainte d’ivresse. -Mais ne serait-elle pas déjà survenue (si elle est à craindre) après tout ce que l’on a pu boire en excédant des 4 coupes pendant le repas? A quoi tient cette différence? -C’est que le vin bu en mangeant enivre rarement, tandis que celui que l’on boit ensuite enivre.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ולמה. לא ישתה בין ג' לד' בשביל שלא ישתכר והלא כבר משוכר הוא וכו' כדפרישית במתני':

רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי אִינַייְנִי בַּר סִיסַיי. מִינֵי זֶמֶר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִינֵי מְתִיקָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּגוֹן עַרְדִּילֵי וְגוֹזָלַיָּא דַחֲנַנְיָה בַּר שִׁילַת.

Traduction

Qu’appelle-t-on Aphikoman? Selon R. Simon au nom de R. Iniané b. R. Sissi, il s’agit là de chants divers (à ne pas réciter, en raison de l’office du Hallel qui doit suivre); selon R. Juda, il s’agit de sucreries. Selon Samuel, c’est un dessert composé d’une sorte de champignons et de jeunes pigeons, comme en avait Hanania b. Shilath.

Pnei Moshe non traduit

ר' סימון וכו' מיני זמר. לפרושי לאפיקומן דמתני' ומיני זמר הן מיני כלים שמשתמשין בהן לאכילה ומלשון המקרא הוא ספות כסף מזמרות מזרקות וכאן שלא יאמרו אפיקו מנא ור' יוחנן אומר וכו' כדפרישית הכל במתני'. ערדילי. כמהין ופטריות:

וגוזליא דחנניא בר שילת. שהיה נוהג לאכלן אחר הסעודה וכלומר דלא דוקא מיני מתיקה אלא ה''ה לשאר מיני מאכלים:

תַּנֵּי. אֵין אוֹמְרִים זְמַן אֶלָּא בִשְׁלֹשָׁה רְגָלִים בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסּוּכּוֹת. תַּנֵּי. כָּל שֶׁכָּתוּב בּוֹ 71a מִקְרָא קוֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בּוֹ זְמַן. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. וְיֵאוּת. מִי שֶׁרָאָה תְאֵינָה בִּכּוֹרֶת שֶׁמְּא אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן. הֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים.

Traduction

On a enseigné (359)B., Eruvin 40b.: la solennité du jour est invoquée seulement pour trois grandes fêtes. En effet, dit R. Mena, un enseignement l’a formulé ainsi: à la fête de Pâques, à celle de Pentecôte, à celle des Tabernacles. Un autre enseignement ajoute qu’elle devra être invoquée pour toutes les solennités appelées ''convocations saintes'' (Lv 23, 4), comme le nouvel an et le Kippour. Ce dernier avis est très juste, dit R. Tanhouma, puisqu’en voyant la première figue mûre, on bénit le renouvellement de cet instant de la maturité; il doit en être à plus forte raison de même pour ces deux grande fêtes – (360)Suit un passage reproduit de ci-dessus, 4, 1, fin..

Pnei Moshe non traduit

מתניתא אמרה כן. הכי תנינן נמי בברייתא ויליף לה מקרא דכתיב שלש פעמים בשנה וגו' בחג המצות וגו' ושלש רגלים אלי מצויינים הם מזמן לזמן:

תני אידך כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן. ור''ה ויוה''כ בכלל בלבד ולפי שאינן אלא פעם אחת בשנה ולאפוקי שבת דאע''ג שכתוב בו מקרא קודש לא שייך ביה לומר זמן:

ויאות. הוא שהרי מי שראה תאנה ביכורה וכיוצא בה ושמא אינו צריך להזכיר זמן כשאוכל אותה בתמיה אם כן על כל הבא מזמן לזמן שייך ברכת הזמן:

הרי ראש השנה ויום הכפורים ביהודה וכו'. כל זה עד סוף הענין לא שייך הכא מידי ועיקר מקומו לעיל בפ' מקום שנהגו בסוף הלכה א' דפריך על המתני' דהתם ואינו אסור משום בל תתגודדו ומשני בשעה שאלו עושין כב''ש ואלו עושין כב''ה וכו' והדר פריך הרי ר''ה ויוה''כ ביובל ביהודה נהגו וכו' בענין סדר הברכות והתקיעי' וכו' וכדפרישית הכל שם ואגב דאיירי במתני' בפלוגתא דב''ש וב''ה בענין נוסח ההגדה מייתי להא נמי הכא כדרך מעתיקי הש''ס הזה:

בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה. יָצָא. הֲרֵי פּוּרִים. אֵילּוּ קוֹרְאִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵילּוּ קוֹרְאִין בָּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר.

Traduction

Psa'him

Daf 71b

משנה: יָֽשְׁנוּ מִקְצָתָן יֹאכֵלוּ. כּוּלָּם לֹא יֹאכֵלוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם נִתְנַמְנְמוּ יֹאכֵלוּ. נִרְדְּמוּ לֹא יֹאכֵלוּ׃ הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת 71b מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם. בֵּירַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח. בֵּרַךְ אֶת שֶׁל זֶבַח לֹא פָטַר אֶת שֶׁל פֶּסַח דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא זוֹ פוֹטֶרֶת זוֹ וְלֹא זוֹ פוֹטֶרֶת זוֹ׃

Traduction

Si une partie de l’assistance s’est endormie après le commencement du repas, elle peut manger en se réveillant; mais si tous se sont endormis c’est interdit (comme s’ils occupaient une place nouvelle en s’éveillant). R. Yossé dit: s’ils étaient seulement assoupis, ils peuvent continuer à manger; mais s’ils ont été profondément endormis, c’est interdit. Ce qui reste de l’agneau pascal après minuit rend les mains impures, à l’égal d’une sainteté rejetée (pour pensée défectueuse), ou d’un reliquat après son temps. La formule de bénédiction récitée pour la consommation de l’agneau pascal dispense de celle du sacrifice de fête (363)''On en mangeait le même soir; V. ci-dessus, (6, 5).''; mais la formule pour cette dernière ne dispense pas de celle pour la Pâques, selon l’avis de R. Ismaël. R. aqiba dit: aucune des deux ne dispense de l’autre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ישנו מקצתן. מאותן שישבו לאכול:

יאכלו. לכשיקיצו:

כולן. ישנו כולן אחר שהתחילו לאכול פסחיהן והקיצו לא יאכלו דזה נראה כאוכל בשני מקומות וחומרא בעלמא היא והיא הדין לאכילת מצה האחרונה בזמן הזה:

רבי יוסי אומר אם נתנמנמו. כולן שלא נשקעו בשינה יאכלו ואם נרדמו כולן הוא שלא יאכלו והלכה כר' יוסי דמיקל הוא ואין כאן אלא חומרא יתירא לת''ק:

הפסח אחר חצות מטמא את הידים. האי מתני' אתיא כר''א בן עזריה דס''ל זמן אכילת פסח עד חצות מדאורייתא היא וכיון דאחר חצות הוה ליה נותר גזרו ביה רבנן שיטמא את הידים כדי שלא יתעצלו באכילתו ולהביאו לידי נותר:

הפיגול והנותר מטמאין את הידים. גזרו בהו רבנן טומאה בפיגול מפני חשדי כהונה שלא יפגלו את הקרבן להפסיד את הבעלים ובנותר מפני עצלי כהונה שלא יתעצלו מלאכול ולא יביאו אותו לידי נותר:

בירך ברכת הפסח. אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הפסח פטר את של זבח והוא חגיגת י''ד הבאה עם הפסח והוא רשות ולא חובה ואם בירך על של זבח וצונו לאכול את הזבח אינו פוטר ברכת הפסח:

ר''ע אומר לא זו פוטרת זו וכו' והלכה כר' עקיבא:

הלכה: לָמָּה. מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת אוֹ מִשּׁוּם שֶׁעָבַר עָלָיו חַצּוֹת. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיֵּשׁ שָׁם חֲבוּרָה אֲחֶרֶת. הֲרֵי לֹא עָבַר חַצּוֹת. הֲוֵי. לֵית טַעֲמָא דָא אֶלָּא מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת.

Traduction

Pourquoi cette déclaration d’impureté? Est-ce parce qu’à partir de minuit on ne porte plus l’attention sur l’agneau (et il pourrait être l’objet de quelque négligence)? Ou est-ce parce qu’en principe (légalement), il est interdit d’en manger passé minuit (et que, pur empêcher même d’y toucher, on déclare que l’agneau est susceptible de rendre les mains impures par le contact)? On peut connaître quel motif l’emporte par la règle énoncée au cas où, pour une autre compagnie présente, on veut emporter une partie d’agneau; or, en ce cas, minuit n’est pas passé, et l’interdit n’a pour raison que d’en avoir écarté la pensée – (364)''Suit un passage reproduit de ci-dessus, (7, 12); Cf. B., Meila, 17b.''.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ולמה. גזרו ביה רבנן טומאה:

אם מפני הסיע הדעת. וכלומר דמספקא ליה להש''ס אי נימא דאתיא אפי' כמ''ד דמדאורייתא נאכל הפסח כל הלילה ומדרבנן הוא שאינו נאכל אלא עד חצות וא''כ לא הוי ליה נותר אחר חצות ואפ''ה גזרו ביה רבנן טומאה דהואיל ומיהת מדרבנן אסור למיכל אחר חצות מסיח דעתו ממנו ואינו שומרו ומיפסל וגזרו ביה שיטמא את הידים או דילמא משום שעבר עליו חצות והיינו כמ''ד דמדאורייתא הוה ליה נותר אחר חצות וכדפרישית במתני':

הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת. כלומר דפשיט לה דמהאי דינא נלמד לטעמא דמתני' שהרי הגע עצמך אם יש שם חבורה אחרת והוציא את הפסח מחבורה לחבורה דקי''ל שהפסח נפסל ומטמא את הידים כדאמר בהאי תלמודא בפ' כיצד צולין וכן לקמן דיוצא מטמא את הידים והרי יוצא לא עבר ביה חצות הוי ע''כ דלית טעמא אלא מפני הסיע הדעת וה''נ טעמא דאחר חצות משום היסח הדעת וא''כ מתני' אתיא אפי' כרבנן דר''א בן עזריה:

רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵיִי. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר מִצְטָֽרְפִין לְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם כְּדֵי עוֹנְשָׁן בַּכְּזַיִת. מַהוּ שֶׁיִּפְסוֹל אֶת הַתְּרוּמָה. קַל וָחוֹמֶר. אִם מְטַמִּין אֶת הַיָּדַיִם לִפְסוֹל אֶת הַתְּרוּמָה. הֵן עַצְמָן לֹא כָל שֶׁכֵּן. הָהֵן יוֹצֵא מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם אוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אִין תֵּימַר הָהֵן יוֹצֵא מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְהָהֵן יוֹצֵא לֹא גָֽזְרוּ עָלָיו כְּלוּם. דִּלֹ כֵן יְטַמֵּא צַד הַחִיצוֹן וְצַד הַפְּנִימִי. [אָמַר רִבִּי אַבִּין. מָאן אִית לֵיהּ דָּבָר טָמֵא מַחְמַת מַגַּע עַצְמוֹ. לֹא רִבִּי מֵאִיר. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַדְּבָרִים טְהוֹרִים בְּרוּבָּן. כֵּיוָן שֶׁחִיתֵּךְ רוּבָּן לָאו כְפָרוּשׁ הוּא. וְיֵעָשֶׂה כְמַגִּיעַ בּוֹ וִיהֵא פָסוּל.] אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. בִּמְחַתֵּךְ כָּל שֶׁהוּא כָּל שֶׁהוּא וּמַשְׁלִיךְ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הפיגול והנותר מצטרפין וכו'. כלומר ועוד ראיה מהא דר' יהושע בן לוי דלעיל בפ' כיצד צולין וגרסינן לכל הא דלקמן עד במחתך כל שהוא כל שהוא ומשליך ושם פירשתי וביארתי על נכון ומיהת שמעינן מהא דמסיק ר' חנניה דבמחתך כל שהוא וכו' מיירי ולעולם אימא לך דיוצא מטמא את הידים והשתא וכי אית לך למימר ביוצא דטעמא דמטמא משום שעבר חצות בתמי' אלא לאו מפני היסח הדעת הוי דמתני' נמי משום היסח הדעת הוא והשתא אפי' כרבנן דר''א בן עזריה נמי אתיא שפיר וכדאמרן:

.אִית לָךְ מֵימַר. שֶׁעָבַר חַצּוֹת. לָא מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת. הֲוֵיי. לֵית טַעֲמָא (דְלָא) [אֶלָּא] מִפְּנֵי הִסִּיעַ דַּעַת.

Traduction

vide

אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. דְּלֹא בֵירַךְ בִּרְכַת הַפֶּסַח לֹא פָטַר שֶׁלְזֶבַח. וְשֶׁלְזֶבַח פָּטַר שֶׁלְפֶּסַח. שֶׁהַפֶּסַח בִּכְלָל הַזֶּבַח. אָמַר רִבִּי מָנָא. הַפֶּסַח עִיקָּר וְהַזֶּבַח טְפֵילָה.

Traduction

R. Zeira objecta (contre l’avis de R. Ismaël, au sujet des formules de bénédictions): n’est-il pas plus compréhensible au contraire qu’en cas de récitation d’une bénédiction pour l’agneau pascal seul, l’on n’est pas dispensé de bénir le sacrifice de fête; tandis qu’au cas de récitation pour ce dernier, on devrait être dispensé d’une nouvelle formule pour l’agneau pascal, parce qu’il est compris dans la règle générale des sacrifices -nommée comme telle en (Ex 12, 27)? C’est que, dit R. Mena, l’agneau pascal est ici le principal (passe en premier lieu), et le sacrifice de fête est ici l’accessoire.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' זעירה דלא ברך וכו'. אר' ישמעאל דמתני' מקשה וכי לא מסתברא אלא איפכא שאם ברך ברכת הפסח לא פטר של זבח שהזבח אינו קרוי פסח ושל זבח הא פוטר של פסח שהרי הפסח בכלל הזבח הוא דקרוי נמי זבח כדכתיב זבח פסח הוא:

א''ר מנא. היינו טעמא דר' ישמעאל מפני שהפסח עיקר והזבח טפלה לו שהרי אין החגיגה באה עמו חובה אלא רשות וכדי שיהא הפסח נאכל על השבע נאכלת קודם כדאמרי' לעיל פ' אלו דברים בהלכה ה' ובדין הוא שאין הטפלה פוטרת את העיקר אלא העיקר הוא שפוטר את הטפלה:

הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source